נוּכְרָיָא

נוּכְרָא, נוּכְרָאָה, נוּכְרַי, נוּכְרָיָאm. ch. = h. נָכְרִי, strange; stranger; gentile. Targ. Prov. 6:1. Targ. O. Deut. 17:15; a. fr.Targ. Prov. 11:17; 17:2 נוכריא some ed., v. נַכְזְרָיָא.Sabb.65b גופא נוכראה another persons body, v. גּוּפָא.pl. נוּכְרָאִין. Targ. Lam. 5:2; a. e.Fem. נוּכְרָאָה, נוּכְרָיָיא, נוּכְרֵיתָא. Targ. Ex. 2:22. Targ. Job 19:17; a. e.Esp. נוּכְרֵיתָא a gentile woman. Targ. Prov. 5:20; a. fr.(Ib. 27:4 נוכריתא Ms. abomination (Pesh. מְרַחַקְתָּא), ed. נִכְזְרָיוּתָא.Pl. נוּכְרָאָן, נוּכְרֵיָיתָא. Targ. Gen. 31:15 (not נוּכְרֵיתָא).